רומאו וה"אנטישמיות"

הקריקטורות של קרלוס רומאו מולר על מעשיה המגונים של ישראל בפלסטין עוררו תלונות רבות והאשמות באנטישמיות (הקלף הנצחי בתגובה לכל ביקורת על מדינת ישראל).

לדוגמה, הנה מכתב שכותרתו "השוואה בלתי מוצדקת" שנשלח לעורך העיתון El País יום לאחר פרסום הקריקטורה של רומאו ב-29 ביולי 2004.

מכתב שפורסם ב-30 ביולי 2004 בעיתון El País

הקריקטורה של רומאו שפורסמה אתמול בעיתון EL PAÍS (עמוד 32) מציגה השוואה בלתי נסבלת ומוסרית בלתי מוצדקת בין הגטו של ורשה לגדר הביטחון שבונה ישראל - "חומת שרון", לפי הכותב.

זו לא הפעם הראשונה שעיתונכם מפרסם קריקטורות החוצות את הגבול בין ביקורת לגיטימית על מדיניות או פעולה מסוימת של ממשלה כזו או אחרת במדינתי לבין השמצה אנטישמית גרידא. הקריקטורה שפורסמה אתמול בעיתונכם היא השמצה נגד העם ומדינת ישראל, רוויה באנטישמיות צרופה.

הקריקטורה מעוררת זעם ודחייה בקרב כל מי שיש לו ולו מעט רגישות לאימת השואה וידע מינימלי על היקפה ומאפייניה, כמו גם בקרב מי שמתייחס באופן מאוזן לנסיבות הסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

כידוע, כליאת היהודים בגטו ורשה הייתה הקדמה להשמדתם באושוויץ כחלק מ"הפתרון הסופי" של הנאצים, שמטרתו היחידה הייתה השמדת כל היהודים (ילדים, נשים, גברים וקשישים) אך ורק בשל היותם יהודים. בשואה נרצחו 6,000,000 יהודים, ביניהם יותר ממיליון ילדים. השואה היא פרק ייחודי בתולדות האנושות והדף האפל ביותר בתולדות אירופה. יצירת הקבלות לכל מצב עכשווי היא שגיאה, פגיעה בקורבנות וניסיון להמעיט בערכו של השואה.

גדר הביטחון, שאינה חומה (95% ממנה מורכבת ממערכת גדרות תיל וחיישנים אלקטרוניים ורק 5% ממנה היא חומת בטון), נועדה אך ורק להגן על אזרחי ישראל מפני גל הפיגועים הפלסטיניים האכזריים, שרק בשלוש השנים האחרונות גבו את חייהם של יותר מ-900 בני אדם. ההשוואה אינה ראויה לתגובה, אך היא מעלה כמה שאלות לגבי הכוונות: האם המטרה היא להפליל את ישראל? להמעיט בערכו של השואה? לטהר את אשמתה של אירופה?

להכחיש, להמעיט בערכו, להתייחס אליו כאל דבר שגרתי, בקיצור, להמעיט בערכו ולהתייחס אליו כאל דבר טריוויאלי – זה מה שעושים מזה עשרות שנים מכחישי השואה הנאצים (או הניאו-נאצים). להתייחס לערכו ולהשפעתו ההיסטורית של השואה כאל דבר שגרתי הוא עיוות של האמת. לכן, כאשר הם מותחים ביקורת פוליטית, על אינטלקטואלים ויוצרי דעת קהל לנהוג בזהירות מיוחדת כדי לא ליפול למלכודת של מזעור השואה.

כל זה מעלה את השאלה עד כמה חשוב שבאירופה, וכפי שהוסכם לפני כמה שנים בשטוקהולם, ילמדו, יסבירו ויזכרו את השואה. בתפקיד זה, גם לתקשורת יש חלק באחריות, והיא לא צריכה לתת מקום לדעות שמזלזלות בשואה, כמו זו שהופיעה אתמול ב-EL PAÍS, עיתון ש, אגב, הוכיח בנסיבות שונות את רגישותו לשואה ולאנטישמיות.

אך הבעיות האמיתיות הגיעו שנים מאוחר יותר, כאשר קריקטורה אחרת של קרלס רומאו מולר, "רומאו", שפורסמה בעיתון El País ב-30 ביוני 2009, גרמה ליעקב ישראל גרזון, נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות בספרד, לשלוח מכתב לעיתון שכותרתו "קלישאות", אשר פורסם ב-3 ביולי.

בה הוא לא רק מאשים את רומאו באנטישמיות, אלא גם משווה את פרסום הקריקטורה לקריקטורות של התעמולה הנאצית:

הצייר רומאו משתמש בקלישאות ובדברי בלע אנטי-יהודיים כדי לבטא את השקפתו האישית על הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. הדמות המגיבה לשאלה "ההומניטרית" מתוארת כדתית אורתודוקסית קיצונית (עם כיפה וציציות), עם תווי פנים סטריאוטיפיים ומבטא ביטוי ("זה עלה לנו הרבה כסף") המתייחס לסטריאוטיפ על אופי הקונספירטיבי, הכוח וההשפעה של "היהודים", כמו גם הקשר הבלתי נמנע שלהם לכסף ולתאוות בצע.

קריקטורה שאינה שונה בהרבה מאלה שפרסם גבלס בגרמניה הנאצית, אשר עוררה שנאה אכזרית כלפי היהודים והסתיימה, כידוע לכולנו, בהשמדת אירופה.

קבוצות אחרות, כגון הליגה נגד השמצה, ואנשים פרטיים הצביעו גם הם על רומאו מולר ועל העיתון "אל פאיס" כעל אנטישמיים.

ה-AJC (Global Jewish Advocacy) כבר הביע בעבר את מורת רוחו מהקריקטורה האחרת של רומאו, שפורסמה ב-30 בדצמבר 2008.

ה-AJC פרסמה הודעה, שבה, במילותיו של המנכ"ל דייוויד האריס, הוא כינה את הקריקטוריסט אנטישמי ודרש את פיטוריו באופן מעט מוזר (ראו מודגש):

הקריקטורה של רומאו, שפורסמה ב-29 ביוני, מציגה דמות ששואלת: "אבל איך ישראל יכולה להפר את כל החוקים האנושיים והבינלאומיים בלא לשאת בשום עונש?". היהודי האורתודוקסי עונה: "זה עולה לנו הרבה כסף".

"האם אל פאיס יפרסם שוב את האנטישמיות של רומאו? או שמא העיתון יעשה את הדבר הנכון ויבקש סליחה ויבטיח שבעתיד לא יאפשר קנאות כה מחרידה?" אמר האריס. "אם אל פאיס רוצה לשמור על כבודו ואמינותו, אין מקום לרומאו של העולם הזה".

הדאגה מהאנטישמיות בספרד הייתה חריפה במיוחד בשנה האחרונה, בעקבות סקר של מכון המחקר פיו (Pew Research) שבו 46% מהספרדים שנשאלו - המספר הגבוה ביותר באירופה - אמרו שיש להם דעות שליליות על יהודים.

ארבעה עשר חברי קונגרס אמריקאים ( 10 דמוקרטים ו-4 רפובליקנים), במכתב מתאריך 1 במאי 2009 שנשלח לנשיא דאז, חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, הביעו דאגה ממה שראו כעלייה באנטישמיות בספרד וביקשו לשים לכך קץ.

במכתב הם גם התייחסו לעיתון "אל פאיס" וציינו כי הוא מפרסם מאמרים וקריקטורות המציגים סטריאוטיפים אנטי-ישראליים. מעניין לציין כי המכתב היה ממוען לראש ממשלת "הרפובליקה של ספרד" (ראו מכתב-PDF).

פנזין ניאו-נאצי

שגריר ישראל בספרד, רפאל שוץ, במכתב קצר לעורך (6 ביולי 2009) כינה את העיתון " פנזין ניאו-נאצי" .

"זו לא הפעם הראשונה שהעיתון שלכם מפרסם קריקטורה אנטישמית של רומאו (או אחרים). הקריקטורה שפורסמה ב-30 ביוני חוצה את כל הגבולות המותרים. זוהי עלבון לעם היהודי. בקריקטורה מופיעים אותם סטריאוטיפים אנטישמיים משמיצים שהופיעו בעיתונות האנטי-יהודית של גרמניה הנאצית: היהודי הוא מחוץ לאנושות, קונספירציה בינלאומית לשליטה בעולם, שליטה כלכלית, תאוות בצע... וכמובן, אף מעוקל, לבוש שחור וצמות.

פרסום קריקטורות מסוג זה נראה מתאים יותר למגזין ניאו-נאצי מאשר לעיתון רציני.

השגריר נפרד מתפקידו ביולי 2011 ובביקורתועל"השנאה והאנטישמיות בחברה הספרדית".

אמנם כיום רבים מייחסים את הקריקטורה שפורסמה ב-30 ביוני 2009 כסיבה ישירה לפיטוריו מ"אל פאיס", אך רומאו עצמו סיפר כי פוטר שישה חודשים לאחר מכן, ב-24 בדצמבר 2009. באותו יום הודיעו לו כי הוא לא ימשיך לעבוד בעיתון, אך מבחינה טכנית הקריקטוריסט פוטר רק בתחילת 2011, אף שהעיתון הפסיק לפרסם את הקריקטורות שלו הרבה לפני סיום חוזהו. הקריקטורה האחרונה של רומאו פורסמה ב-31 בדצמבר 2009. העיתון "אל פאיס" מעולם לא הודה כי הסיבה לפיטוריו הייתה האשמות באנטישמיות.

ב-11 בפברואר 2010, ענתה מיליגרוס פרז אוליבה, שהייתה באותה עת נציגת הקוראים, על שאלה של קורא בנוגע להיעדרות הקריקטוריסט (צילום מסך) מבלי לקשר בין האירועים הללו, והעורך המשנה, ויסנטה חימנז, ענה גם הוא מבלי להתייחס לקשר האפשרי בין הקריקטורות הללו להיעלמותן של יצירותיו.

שנתיים לאחר מכן, כמה טורניסטים (1) - (2) מכמה כלי תקשורת ביקרו את הצגת הקריקטורה של רומאו (מיוני 2009) בערוץ הטלוויזיה TVE, במסגרת תוכנית מיוחדת על 50 שנות מאפאלדה ששודרה ב-15 במרץ 2012, ודרשו התנצלות והתפטרות על שידור "זבל אנטישמי".

רומאו עבד בעיתון "אל פאיס" במשך 33 שנים, מיום הקמת העיתון ב-4 במאי 1976 ועד 2011, ופרסם מאמרים עד 31 בדצמבר 2009, אם כי המחבר נזכר בראיון כי פוטר ערב חג המולד, ולמעשה נתנו לו כרטיס טיסה ואיחלו לו חג מולד שמח.

באותו ראיון, בשנת 2012, הוא מודה שהוא "כמעט פרש" ובסוף אותה שנה פרסם את האוטוביוגרפיה שלו בקומיקס, שנקראה "Ahora que aún me acuerdo de todo (o casi)" (עכשיו, כשאניעדיין זוכר הכל (או כמעט הכל)) עם Astiberri. קדימה 25 עמודים. (הורדה מקומית).

בראיון בתוכנית Uhintifada מס' 112 מאפריל 2012, רומאו מדבר על הנושא. הצלתי את הקטע ושמרתי אותו כי הנגן השתמש ב-Flash, וכפי שאתם יודעים, Flash נעלם.

רומאו נפטר ב-24 ביולי 2021 בגיל 73.

קובץ להאזנה ולהורדה מקומית של הראיון (17 דקות):

הורד או האזן לחלופה. חתוך בארכיון.

הומור בצרה, אוסף מקרים
מקרים של קריקטוריסטים שנקלעו לבעיות חמורות בגלל הקריקטורות או האיורים הסאטיריים שלהם. יש גם כמה סיפורים על אנשים אחרים, שאינם קריקטוריסטים, שנקלעו לבעיות בגלל ששיתפו את הקריקטורות.