לעולם לא אעייף מלחזור על כך: אין קבוצה יותר בכיינית, רגישה ומרגישה מקופחתת מאשר תומכי המלחמה הפרו-ישראלים. הם ממשיכים להפעיל את חוק גודווין שוב ושוב. הם אינם מתווכחים או מנהלים דיאלוג על נושא מסוים. בכל הפגנה, דעה או קריקטורה שאינה תואמת את השקפותיהם הפוליטיות, הם פשוט צועקים: אנטישמיות!
אם עד לא מזמן הקריקטורות שעוררו את התלונות הללו התייחסו לרצח העם שישראל מבצעת בפלסטין, הרי שכעת הן מתייחסות לכל קריקטורה העוסקת במלחמה שטראמפ ונתניהו פתחו נגד איראן, והיא כבר מתפשטת ברחבי האזור.
העניין הוא שעכשיו הם הפנו את זעמם כלפי קריקטורה של שון דלונאס, בחור שיוצר איורים סאטיריים ממש מגניבים, אגב.
השבוע הבחין ה"וושינגטון פרי ביקון" בסאטירה פוליטית שפורסמה במדור הקריקטורות של "פוליטיקו" והטיל על כתבת החקירות הבכירה שלו, אלנה גודמן, לכתוב על כך. זה מה שקורה כשיש לך יותר מדי זמן פנוי ואין לך שום דבר חשוב לחקור. כפי שמזכיר"דיילי קרטוניסט": העורכת הראשית של ה"פרי ביקון", אליאנה ג'ונסון, עבדה ב"פוליטיקו" לפני שהצטרפה ל"פרי ביקון".
התוצאה הייתה הכתבה הזו, שכותרתה:"האתר 'פוליטיקו' פרסם קריקטורה שבה נראים טראמפ והרפובליקנים עטופים בטליתות וקיפות מוכתמות בדם, מוקפים בשקיות כסף".
אלנה גודמן, שחוסכת לי את הטרחה של תיאור הסצנה (אני רק מוסיף את האותיות המודגשות), כותבת:
"הקריקטורה, שצייר שון דלונאס, לשעבר קריקטוריסט ב'ניו יורק פוסט', מציגה את המחוקקים על סיפון סירת משוטים הנושאת את הכיתוב "ספינת הניאו-קונסרבטיבים" – משחק מילים על ציורו של בוש 'ספינת השוטים' – העומדתלצלול לתוך מפל מים(איראן). שק כסף מוכתם בדם מתנוסס בראש התורן(שממנו מתנוסס דגל עם הכיתוב "המשימה הושלמה"), והמילה "עמלק", המתייחסת לאויב היסטורי של העם היהודי בתנ"ך, מופיעה ברקע.
נתניהו, המוצג עם אף מוגזם, נראה גם כשהוא עוטה טלית מכוסה בדם ואוכל ליד שולחן מוכתם בדם, בעוד שטראמפ, שגם הוא עוטה טלית, מצויר מתחת למילה "עמלק".
הקריקטורה משחקת על קלישאות אנטישמיות טיפוסיות, לפיהן יהודים שולטים בחשאי באירועים – במקרה זה, ההחלטה לפתוח במלחמה באיראן – ומשתמשים בניצול כלכלי כדי לעשות זאת. ההגזמה באפיו של נתניהו, המוצג בסגנון גרוטסקי וקריקטורי, מהדהדת ניסיונות ארוכי שנים לשלול את אנושיותם של יהודים.
זהו, זה כל הסיפור. אם יש כסף, דם, סמל כלשהו או התייחסות היסטורית ו/או אף בסגנון קריקטורה, כמו בכל דבר בקריקטורה, זה כבר אנטישמיות, כי תפוחי אדמה והקריקטוריסט הם נאצים, המדיום שמפרסם את זה הוא נאצי, והיהודים נרדפים ועומדים על סף הכחדה. זה הכל, חבריי. לא צריך יותר מזה כדי שההתנהגות הרצחנית של הממשלה שלכם, הנתמכת על ידי רבים מתומכיה, תתקבל כלגיטימית, וכדי שהדיון יהיה על כך שצויר קריקטורה שבה אחת העבירות הרבות לכאורה היא הכללת האף של ביבי.
האתר "The Free Beacon", שהוא פרו-ישראלי מאוד ומסור ללא הסתייגות לתעמולה הישראלית, טוען כי אינו תומך ב"סיקור השלילי באופן גורף של ישראל" שמציג אתר "Politico". הם אינם רואים בעין יפה את ריבוי הדעות ואת ההתנגדות, כמו גם את קיומם של אמצעי תקשורת שאינם מסכימים עם "הנחיות החדשות" של ישראל ומטילים ספק בהן.
שון דלונאס כתב על כך בבלוג שלו. בפוסט שכותרתו "קמפיין ההכפשה של הניאו-קונסרבטיבים", הוא מסיים את דבריו בכך שהוא מכנה את אלנה גודמן "אדם נבזי וחסר כישרון":
הניאו-קונסרבטיבים, התומכים במלחמה, מותחים ביקורת חריפה עליי ועל עמיתיי העיתונאים בתקופה האחרונה בשל עמדתנו המתנגדת למלחמה. כרגיל, הניאו-קונסרבטיבים נמנעים מלהתמודד עם הסוגיה המרכזית, שהיא המלחמה עם איראן שישראל יזמה, ומשתמשים בטקטיקות ההשמצה וההכפשה האופייניות להם כדי לתקוף את המתנגדים למלחמה. אלנה גודמן, תומכת נלהבת של "ישראל תחילה" בעיתון הניאו-קונסרבטיבי " וושינגטון פרי ביקון " (בבעלותו של פול סינגר, תורם מרכזי לאייפא"ק), מובילה את סדרת ההתקפות האחרונה נגדי.
מקס בלומנטל, עיתונאי עטור פרסים, טען כי אלנה גודמן, אותה כינה "זומבית ניאו-קונסרבטיבית נואשת", רדפה אחריו בעשור האחרון ללא הצלחה. הוא הוסיף כי היא "מעריצה של הפשיסט הג'נוסידלי המנוח מאיר כהנא..."
גודמן גם הביעה את תמיכתה ב"הריגת" אנשים שהיא רואה כטרוריסטים. גברת גודמן, האם גם הילדים הפלסטינים שנרצחו בעזה הם טרוריסטים? אני רק שואלת.
גודמן רמזה כי האף ה"מוגזם" של נתניהו הוא "ניסיון עתיק יומין לשלול את אנושיותם של היהודים". לכל הדמויות יש תווי פנים מוגזמים — זו קריקטורה. אפים מוגזמים יותר ניתן למצוא אצל הסנטור טד קרוז והפילים של המפלגה הרפובליקנית מאשר אצל ביבי. האם גם זה אנטישמי? היא רמזה על הקונוטציה האנטישמית של המילה "עמלק". התגובה האחרונה של בנימין נתניהו בנוגע לאיראן הייתה: "זכרו מה עשה לכם עמלק. אנו זוכרים ואנו פועלים". האם אסור לי לצטט את ביבי?
העיתון שלה פנה גם ל"פוליטיקו" בשל פרסום הקריקטורה שלי. האם ל"פוליטיקו" יש זכות לחלוק על דעתה של גודמן? ככל הנראה מדובר בניסיון לצנזר את הדיווחים שלי ושל עיתונאים אחרים נגד המלחמה. האם גודמן יכולה להביא ולו דוגמה אחת שבה ניסיתי להביא לאיסור פרסום שלה או של עיתונאי אחר? עד כאן חופש הביטוי והחוקה האמריקאית. בניגוד לגודמן, אני עיתונאי מספיק טוב כדי לצרף קישור לטורה שלה להלן.
גם גודמן וגם אני עבדנו ב"ניו יורק פוסט" וב"וויקלי סטנדרד". האם היא פנתה לאחד מעמיתינו המשותפים כדי לברר את נכונות דבריה המשמיצים? עם זאת, בשל הקשרים המשותפים בינינו, אני נמנע מלהשתמש בעלבונות אישיים ובדיבה כלפי אדם זה, שהוא חסר כישרון ונתעב באמת.
יוצר האיור, בוגר האקדמיה לאמנות של ניו יורק שלמד בבית הספר לאמנות "דו-קרט", ידוע בקריקטורות השנויות במחלוקת שלו, והיה הקריקטוריסט המפורסם של מדור "Page Six" בעיתון "ניו יורק פוסט" בין השנים 1990 ל-2013. כיום מופצות קריקטורותיו על ידי CagleCartoons ומתפרסמות ברחבי העולם. כצייר ומאייר עטור פרסים, עבודותיו הופיעו בעיתונים, במגזינים, בספרים, בטלוויזיה ובברודוויי המובילים בארה"ב. הוא יצר את ציור המזבח לכנסיית סנט אגנס בניו יורק.
עבודותיו של שון דלונאס נכללות באוספים הקבועים של הסמית'סוניאן – המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית, ספריית הקונגרס, מוזיאון ברוקלין לאמנות, הניוזיאום, המוזיאון לאמנות הקומיקס, המוזיאון והספרייה של האגודה ההיסטורית של ניו יורק, והספרייה והמוזיאון לקומיקס על שם בילי אירלנד; כמו כן, הן הוצגו במוזיאון הלאומי לבריאות ורפואה, במוזיאון נורמן רוקוול, במוזיאון קונקורד ובמוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית.
הומור בצרות: אוסף מקרים
מקרים של קריקטוריסטים שנקלעו לבעיות משמעותיות עקב קריקטורות או איורים סאטיריים שציירו. כמו כן, ישנם סיפורים על אנשים אחרים, שאינם קריקטוריסטים, שנקלעו לצרות בשל שיתוף הקריקטורות.
